רשומות

ככה יעברו החיים?

תמונה
  [מליל אמש, 1.11, ליל הבחיורות] שוב לבדי בזרם המחשבות. החיים חולפים מולי, כנגדי, בשצף קצף שאי אפשר לעשות כנגדו כלום. היום למשל היו בחירות. הלכתי לישון בשש בבוקר, כי לא עובדים בבחירות. ישנתי עד הצהריים והתאכזבתי מעצמי לאורך כל היום. אבא שלח לי הודעה: "אמא הכינה עוגיות", ואז, אחרי שתהיתי על הודעתו, שלח תמונה של העוגיות שעשתה, שכל כולן כתוב "מרץ". הם גם עבדו כל היום בקלפי, כל אחד בקלפי שונה (האם יש שתי קלפיות בקיבוץ? או אולי לא הבנתי נכון וכל אחד במשמרת שונה?). את הכסף הם נותנים למפלגה. רציתי להצביע מרץ כדי לעשות אותם מאושרים, כלומר לא להעציב אותם. אבל ברגע האחרון הצבעתי בכל זאת גנץ. למרות שהוא זרק את פרופ' אלון טל והוציא מהקמפיין כל זכר למדיניות של איכות סביבה. אז למה הצבעתי לו? לא יודע , לא יכול לסבול את מרץ. תמיד הרי שנאתי אותם אבל הצבעתי להם כמה פעמים כדי לא להעציב את ההורים. אבל מייד אחר כך חשבתי : איזו טעות, הייתי צריך להצביע למרץ, זה היה המעשה הנכון מבחינה מוסרית, כי מה שבאמת חשוב הוא לא להעציב את ההורים. הצבעתי בתשע וחצי בלילה, אחרי יום שלם של ריקבון בבית.

על תרומתם של טילים לאחוות שכנים

תמונה
  על תרומתם של טילים לאחוות שכנים בכל פעם שחמאס או מישהו משגר טילים על תל אביב, אני יוצא החוצה מהבית, פוגש את השכנים, ונהנה. כמו שאמרו רוג'ר רוטרס והצל:  "ביחד אנחנו כחומה עומדים,  מפוצלים אנחנו כאגוזי קוקוס נופלים".  כך היה ב- 2014 כשגרתי בפלורנטין.  ובעצם, אם נלך אחורה לילדות הרחוקה בקיבוץ, יש לי זכרונות מתוקים למדי מהלילות בהן ירדנו למקלט הסמוך לבית הילדים.  ממילא לא הייתי נרדם, ובלילות של ירידה למקלט כל בני הקבוצה וגם ההורה התורן היו מצטרפים אלי לחגיגה לילית.  זכור לי במיוחד אותו לילה שכדורי , אביו העגלגל של דודו,  הלך איתנו למקלט כשהוא לבוש פיג'מת פסים, אולי כדי לשעשע אותנו, וכל הלילה סיפר לנו מעלילות  ג'וחא שהיו מספרים לו בילדותו במצרים. בדירה הנוכחית אני גר 4 שנים, ולא הכרתי אף שכן או שכנה, פרט לשתיים מועד הבית.  ניסיתי לשאוב מהן סיפורים על שאר השכנים , אבל אחת, ציפורה,  די דיסקרטית, והשניה, סולטנה,  לא כל כך מדברת איתי, כי היא נגד כל אלו "הצעירים" שבאו מבחוץ  לשכונה ושוכרים.  והשכנים? שקטים שקטים.   אבל עכשיו, כשיש אזעקות, אנחנו נפגשים בחדר המדר