00:26 היום אני קצת חולה.  פעם ראשונה מזה כשנה.  בשנים האחרונות, וביתר שאת בשנה האחרונה, ישנתי הרבה יותר מאי פעם. זו הסיבה העיקרית לכך שהייתי חולה הרבה פחות. איך הצלחתי לישון יותר? זה דבר שתמיד רציתי בו. ולמרות שהייתי מודע לנזקים הגופניים והנפשיים של מיעוט השינה שלי, לא הצלחתי לבצע אותו ולישון יותר שעות.  לא הצלחתי בזה, למרות מאמצי, בגלל תסמונת השינה המאוחרת שלי.  אז איך הצלחתי בסוף?    בעזרת הרבה עבודה קשה, ונס מן השמיים בדמות מגיפה עולמית שמתרחשת פעם במאה שנה.  התהליך החל במרץ 2020, כשחזרתי עם הורי מטיול השורשים בפורוגוואי ב- 6 למרץ, הישר לתוך הקורונה.  במקום העבודה שלי הגיבו למשבר חסר התקדים באופן מפתיע וחסר תקדים.  כיוון שהחברה מוגדרת כספק חיוני, שבלעדיו המשק משותק,  החליטו לשנות סדרי עולם באירגון.  תוך זמן קצר הכריזו על מעבר לעבודה מהבית.  קודם כל לעובדי אגף המחשבים, שהחיוניים שבהם, כמוני, לא הפסיקו את העבודה אפילו יום אחד,  אלא עברו לעבוד מהבית.  בחברה הצליחו ליצור את התשתית הטכנולוגית הנחוצה לעבודה מהבית (חיבור מרחוק למחשב החברה) , מה שכלל מן הסתם הרבה עבודה של הגנת סייבר. אבל י

 1:37 אני כותב כשהצוואר שלי, שגם ככה כפוף קדימה, מוטה כולו לעבר המסך , יחד עם הגב , כמו איזה צב גמלוני קצר רואי.  משקפי הקריאה למחשב נשארו בתיק באוטו, ואין לי כוחות לצאת בקור הזה לקחת אותם. קודם גם ניגנתי בגיטרה ככה , כפוף קדימה לדפים עם האקורדים והמילים.   עכשיו לבשתי את המשקפיים הרגילות , המולטיפוקל, אז הראש שלי מוטה כלפי מעלה , כדי להביט דרך החלק היותר תחתון של הזגוגיות ,  ואני נמצא מאד רחוק מהמסך, להפך ממקודם, אבל גם בתנוחה די אומללה מבחינת בריאות הגב והצוואר וכל שאר הגופנפש.  תכננתי גם לצאת לרוץ אבל זה כבר לילה שלישי שאני מוותר על זה.  לפחות לקחתי שני מלתונין כבר לפני כמעט חצי שעה, אז יש סיכוי שאלך לישון מוקדם. פתאום ראיתי שיבגניה שלחה לי וואטסאפ, ב- 1:20 בערך.  בדרך כלל היא כבר לפחות שעה במיטה בשעה הזאת.  לפעמים אחרי איזה כדור הרגעה שהיא לוקחת.  היא שלחה לי טקסט שכתבה.  מדי פעם היא עושה את זה, בלי הודעה מקדימה או הודעה שמסבירה ובלי קשר לאיזה דיאלוג בינינו, להפך, אנחנו יכולים להיות בחוסר דיאלוג טוטאלי והיא תשלח לי פתאום שיר שכתבה. על חלקם אני לא מגיב - דבר די קיצוני מבחינתי, אדם כ

הלילה יצאתי רק ב- 23:55 לרוץ.  לא הייתי מאד מודאג מזה,  כי למדתי כבר להבין שאת נקודות ה - PAI שהשעון החכם נותן לי, אוכל להרוויח גם אחרי חצות עבור היממה הבאה, אם אמשיך לרוץ.  התחלתי לרוץ ב-  23:57:12  (23:57 ו 12 שניות).  סביב גן המשחקים הקרוב לבנין, כי ברחוק יותר, איפה שהמעגל יותר ארוך, היה מישהו. ואז כמה שניות אחרי חצות, שמעתי אזעקות חזקות, של טילים.  הבטתי סביב לראות מה אחרים עושים.  לא ממש ראיתי. תהיתי אם להפסיק לרוץ במעגל סביב מתקני המשחקים, ולרוץ במקום לחדר המקלט שבכניסה לבנין שלנו.  לא ברור איך החדר הזה  קיים ואם הוא באמת חדר ממוגן, כי זה בנין מאד ישן.  אבל ככה אומרים וחלק מהשכנים יורדים אליו באזעקות.  חלק אחר יוצא לחדר המדרגות, שהוא פתוח ,  ולכן לא כל כך בטוח. אני , באזעקות של השנה הזאת, ניצב בפתח הדלת ומלטף את החתול שלא יפחד.   אחרי כמה רגעים של התלבטות אם לוותר על הריצה לטובת הגנה מפני מפגש עם טילים, שמעתי שריקה מוכרת, של כיפת הברזל כנראה,  והתחלתי לרוץ לכיוון החדר הממוגן בבנין שלי.   בדרך לשם נראו בשמיים, ממש קרוב, אבוקות בתנועה וכנגדן נעה אבוקה גדולה יותר, על מנת לפגוש אותן