הייתי בהופעות וזה נדיר

3:07

היום הלכתי להופעות במוֹ'.  המוֹ' הוא אולפן שיש בו גם הופעות ומעין באר.  הוא נמצא בקירבת התחנה המרכזית, בחלק הכי לא נכון של העיר.  המדרגות בכניסה מכות אותך בהלם,  הטינופת שיש שם.  אחד מחדרי המדרגות הכי מלוכלכים בעיר, והרי העיר הזו מאופיינה או לפחות התאפיינה בחדרי מדרגות מזוהמים.  עם זאת מישהו, כנראה אנשי המו' שהם מאד נחמדים, צייר שם ציורי קיר נחמדים.  בכניסה יש גם אופנועים ישנים מגובבים, מול תיבות דואר עתיקות עם שמות די אשכנזיים עליהם. עסקים שהיו שם פעם מזמן או אולי שורדים עד היום איכשהו.  כשאתה יורד בחדר המדרגות המזעזע, ונכנס פנימה בדלת למו', המקום בנחמדותו מאושש אותך.   המו' נסגר עכשיו (אמרו לי שג' , אחד הבעלים של המקום, נוסע לחו"ל, כנראה להודו, ולשניים האחרים אין כח להמשיך בלעדיו).  הוא היה המקום הראשון שהגעתי אליו בקורונה, אחרי כשנה וחצי כשהעזתי לצאת למקומות סגורים הומי אנשים.  ואני זוכר כמה פחדתי שם בפעם הראשונה, מהקורונה. 

נעליים למסירה

מה שנשאר מהנעלים אחרי יום

במשך עשרות שנים הייתי יוצא בלי סוף,  חוזר הביתה לא לפני חצות ולרוב כמה שעות אחרי.  זה הלך ונגמר, בתהליך הדרגתי.  השוטטות מחוץ לבית, בתל אביב כמעט תמיד, החלה כשנפרדתי ממיכל, בסתיו 1997.  בשנה הראשונה אחרי שנפרדתי ממנה, התגלגלתי מהדירה שהיתה לנו בדרך נמיר לדירה בהדר יוסף.  זה היה רחוק מתל אביב, מהחבר הכי טוב שלי חמדת שגר בפלורנטין. היה לי טוסטוס, אבל זה עדיין היה רחוק, ואחרי שהיתה לי תאונה החלטתי להפסיק לרכב עליו, אחרי חמש שנים של סיוט על הטוסטוס. ואז ממש הייתי תקוע בהדר יוסף, שהיתה גם רחוקה מהעבודה (אני מתקשה עכשיו להאמין שהייתי מגיע , אמנם תקופה לא ארוכה, באוטובוסים מהדר יוסף לאזור החשמל. ואז החלטתי, בעידודו של חמדת, לעבור קרוב יותר לעיר. אבל התחלתי באזור הצפון השקט, בערך, כלומר באיזה רחוב קטן, ליברמן, ליד הסופר בארלוזרוב.  והייתי מגיע בלי סוף לחמדת ולכל החברים שהוא הכיר לי, והפכו לחברים שלי , 'החבורה', נפגשים כל הזמן, אצל חמדת, אצל ג' ונ', אצל ע'י' - אף פעם לא אצלי, ואף לא אצל ע'ק , ואף פעם לא אצל ד'. וכעבר שמונה תשע שנים החבורה החלה להתפרק, וחמדת החליט להתחתן ולעשות ילדים ולעזוב מאחוריו את העולם הזה של פלורנטין והשתיה והבחורות ורכבות ההרים הרגשיות.  ואז הכרתי חבורה אחרת, חבורת הזבל,  ואז הכרתי את י'ט' והוא הכיר לי מיליון אנשים, ופה כבר האנשים היו צעירים ממני, בשמונה, עשר וגם 15 שנה.  
ובהדרגה גם החוג החברתי המאד רחב הזה הלך והתפוגג , לתוך מסגרות אחרות (בדרך כלל זוגיות, ילדים,  אבל היו גם מקרים אחרים).   ואני עברתי מפלורנטין, שם נשארתי הרבה יותר מדי שנים, ליד אליהו,  וכאן התחלתי סוג אחר לגמרי של חיים.  חיים של להיות לבד ולהנות מזה, להיות הרבה יותר בבית.
בכל אופן, לפני שיצאתי למו', הייתי בסרט, כי רציתי להספיק לרוץ, כדי לצבור נקודות PAI , לפני חצות. אבל יצאתי מאוחר מדי מהעבודה, בעשר ועשרה, כשההופעות התחילו.  הייתי ממש בהתלבטות, אבל מצאתי עצמי לבסוף נוסע למו' ונכנס לשם.  היתה הופעה של י'ב' (י' פ')  שאני מכיר.  והתלבטתי עם השאלה האם בכל זאת לצאת משם , לסוע לגינה ליד הדירה שלי, לרוץ בה, ואז לחזור.  בסוף, אחרי ההופעה של י'ב', עמדתי ממש לצאת משם,ב- 23:30 . ג' הנחמד שנודע לי אחר כך שהוא מאנשי המקום (זה שנוסע להודו) , עמד ליד היציאה ושאל אם אני הולך. .  וסיפרתי לו , למרות שלא הכרתי אותו, על ההתלבטות, עם הריצה והנקודות . והוא צחק מאד. ורגע לפני שיצאתי, החלה ההופעה הבאה , של מ' ג', עם האקורדאון, שאני אוהב. 
אחר כך, אחרי ההופעות, היה גם רגע שהוא צחק ממני מאד, ממש נכנס להתקפת צחוק. זה היה כשקמתי מאיזושהי ספה, ואיכשהו תיק של מישהי נקשר לי לרגל ונגרר אחרי.  בגלל שהוא כל כך צחק מזה התחלתי גם אני לצחוק, ולאמר שאני כזה לא יוצלח,  גם בתור גנב-תיקים, שזה היה רגע של הומור נוסח צ'פלין.  היה לי נחמד שהוא כל כך צוחק.  אבל חלק ממה שאמרתי הוא לא שמע, כי לא שומעים אותי, אני מדבר חלש מדי.  ובתור אדם עם בעיות שמיעה,  הכי מרגיזים אותי דווקא האנשים האלה כמוני , שמדברים חלש.  
גם מההופעה השלישית נהנתי, מישהו שלא הכרתי, אד'.  הוא שר בין השאר על איזו תקופה רעה זה להיות גבר. עשיתי עליו גוגל וראיתי שהוא חי באיזה קראוון או משהו כזה, בית שהוא אירגן לעצמו. 
טוב אני לגמרי נרדם אז אני אלך לישון כנראה בלי תמונות.