האם לכתוב דברים קשים?
2:33
מתלבט אם לכתוב דברים קשים, כלומר מחזה לא נעים שנתקלתי בו עכשיו בלילה, והזכיר לי מחזה קשה אחר שראיתי לפני יותר משלושים שנה.
כי אולי יש דברים שעדיף להדחיק ? גם לא נעים לזעזע את הקוראים (שאמנם אינם קיימים במציאות, אבל קיימים בראשי). בעבר אני חושב שכן ניסיתי לזעזע את הקוראים, כי חשבתי שככה סופר צריך להיות.
נזכרתי קודם בישראבלוג, שהיה מלא בעיקר בנערות ונערים בין גיל 11 ל 18. הם היוו את הרוב המכריע של הבלוגרים, בטח איזה 90%. אז כשהם היו מגיעים לבלוג של מישהו בן 25 נניח, היו משתאים - 'מה, בגילך יש לך בלוג?? אין לך מה לעשות??'. כי בלוגים מבחינתם היו ענין שהם, הקטנים עדיין, עוסקים בו, מתוך השיעמום והריק של הנעורים. אבל מי שכבר גדול, יש לו המון עיסוקים חשובים ואין לו זמן לבלוג. אני חושב שהתפישה הזאת תמיד העליבה אותי, גם אם כלפי חוץ לא הודיתי בכך. כי באיזשהו מקום אימצתי אותה - אם אני מבוגר כבר (ואני עוד התחלתי את הבלוג בגיל 32) אז מה אני עושה כאן ?
ואם כך היה בימים ההם, מה נאמר היום, כשאני כבר באמת בא בשנים ?
טוב, אני חוזר על עצמי, זה החלק היומני של רשימת חטאים והלקאות עצמיות.
הענין המזעזע היה קשור לחתול שחור. אחרי שחניתי, בלוחמי גליפולי כהרגלי ('חנה שני בלוקים מהבית' יועצים יועצי הבריאות) , ראיתי חתול שחור ניגש לחתול שחור ששכב על הכביש. הוא רחרח אותו. צילמתי אותם בוידאו ובתמונות במצלמה המעפנה שלי בפלאפון. 
החתול ששכב המשיך לשכב בלי תנועה, בצד הנגדי של הכביש, כך שבהדרגה הבנתי שנדרס, כנראה, ואמרתי 'אוי ואבוי'. התקרבתי אליו וראיתי שאכן כך, ושוב אמרתי 'אוי ואבוי' והוספתי 'מסכן קטן' שזה משהו שאני תמיד אומר לכל החתולים, כולל החתול שלי, וגם לקיפודים ולחיות קטנות אחרות. לחתול הקודם שלי הייתי אומר לפעמים 'תן קטן' או 'קרפד קטן', ואז מתקן את עצמי 'קרפד ענק'. 
חתול שחור אחר בשכונה, מתקופת הקורונה.
והיום בלילה, כשחזרתי לאוטו, בלב כבד, אמרתי mondo cane .
ונזכרתי בחתול ברחוב קריניצ'י , ליד השלישות הראשית ברמת גן. אבל עליו לא אדבר.
וזה הקיפוד מהפוסט
%20Itai%20Nekuda%20Ar%20_%20Facebook%D7%90%D7%9E%D7%90%20%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%94%20%D7%A2%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA.png)
תגובות
הוסף רשומת תגובה