את הקיפוד הראשון שלי בשכונה לא שכחתי

 2:18

אתמול כשהייתי אצל מק', הבת שלה, או' , באה אלי וראינו לבקשתה סרטונים קצרים , reels , ביוטיוב. 
 אה, בעצם זה התחיל מכך ששאלתי את מק' אם היא שמעה את השיר של איה כורם לדובר צהל, דניאל הגרי.  מסתבר שמק' לא מכירה גם את השיר המקורי של איה כורם , על יונתן שפירא.  אמרתי לה,  'בטח לא היית בארץ אז'.  שזה משפט שאני אומר לה מדי פעם, כשהיא לא מכירה משהו שכולם הכירו פעם.  לא ברור אם באמת לא היתה בארץ כל כך הרבה, או ששהתה כאן בארץ , אבל היתה מנותקת. 
סיפרתי לה שגאולה (שם בדוי) היתה חברה ממש של אותו יונתן שפירא. הוא היה אקס שלה כשהכרתי אותה. גם כתבתי על זה בספר, בקטע שאני מתפלל שלעולם לא יגיע לעיניה, כי נראה לי שהיא עלולה להעלב ממנו ממש.  יש לי תמיד את הפחדים האלו, שאנשים יעלבו מהכתיבה שלי וישנאו אותי לנצח.  
בכל אופן הראיתי לה את השיר על יונתן שפירא בקליפ אנימציה מוזר עד הזוי ,  שבו בת דמותה של איה כורם ממציאה רובוט,  כנראה תחליף ליונתן שפירא,  והולכת איתו אל שפת הים.

 גם פרנקנשטיין מופיע בקליפ, מנגן במין רעשנים כאלה, קשקשים:
 

תוך כדי הקליפ, או' באה מאחור וחיבקה אותי, כמנהגה , ואז התלהבה מהקליפ. 
בסוף הקליפ, או' לחצה על ה- reels של יוטיוב, שכרגיל היו אצלי על איזה חיות מתוקות, כגון ארנבים או לוטרות.  ובמשך איזה עשרים דקות או יותר ראינו סרטונים קצרים, של חיות בעיקר.  
והיו שם לא  מעט קיפודים.
אז נזכרתי שהרבה לפני שידעתי על קיומם של סרטי קיפודים ביוטיוב, והרבה לפני שהיה יוטיוב,  אהבתי את החיה הזאת.  שמצד אחד מהווה דימוי לקוצניות כלפי חוץ, אבל מצד שני יש לה את הדימוי ההפוך, הרך, המתוק, והוא זה שמנצח בדרך כלל, ויעידו מאות סרטוני הקיפודים ביוטיוב. 
האהבה שלי החלה משמוליקיפוד, שהיה אחד הספרים שהכי אהבתי בילדות, וחזרתי אליו שוב ושוב, גם בתקליט.  שמוליק קיפוד הוא דוגמה לחבר אמיתי, ואולי לכן הוא מופיע ונעלם כלעומת שבא, וכך נשאר בלתי נשכח. 


מסתבר אגב שגדי משמוליקיפוד, הוא בנם של ט.כרמי ואישתו הראשונה שושנה הימן , והוא מככב גם בספר ילדים מפורסם אחר, של לאה גולדברג, והוא זה שהילד הרע נכנס בו פתאום. 
לפני כמה שנים , בסגר הראשון של הקורונה, היתה לי פגישה נהדרת עם קיפוד.  כמוני, הקיפוד הוא חיה לילית.  חזרתי משופרסל, שבאופן חד פעמי ובלתי צפוי, פתחו עד שתיים בלילה, בגלל הקורונה. כך יכולתי פעם אחת לגוון ולא לקנות רק באמפם.  כשחזרתי משם, החניתי את האוטו בצד השני של השדרה, כמו שנהגתי באותם ימים (עד שבאחד הסגרים חטפתי קנס של חמש מאות שקל בגלל שחניתי על המדרכה, בלי לחסום אותה כמובן, ולצד מכוניות אחרות. זה סיפור עצוב של עוול נורא שנעשה דווקא לי , שהייתי לפני עשרים שנה לוחם גדול למען שחרור המדרכות מכלי הרכב, וסיכנתי את חיי כשהייתי מדביק על רכבים מדבקה "מדרכה להולכי רגל" (אותיות שחורות על רקע ירוק) , ואם היו תופשים אותי, הייתי חוטף מכות רצח, ללא ספק. מזל שעשיתי זאת בשעות שלי, שהן השעות הקטנות של הלילה. ).   בדשא שם פגשתי בקיפוד, שהיה הראשון שראיתי בשכונה. מאז ראיתי קיפודים לא מעטים, כולל אחד אומלל בפארק וולפסון , לבקן ונטול קוצים, שהיה לו את המחלה המזעזעת, הסקאביאס, שהיצורים המתוקים מקבלים כשהם אוכלים את האוכל שמחולק לחתולים.   
הקיפוד הוא גם גיבור יצירת המופת של יורי נורשטיין, "קיפוד בערפל".  גיבור מעורר דאגה ואמפטיה, כמו ילד תמים בעולם האכזרי הזה. זה הרגש שקיפודים מעוררים,  דאגה ואהבה.  

אבל את הקיפוד הראשון שלי בשכונה לא שכחתי. הוא סימל את הקורונה, את העבודה מהבית שהצילה אותי ממש, כי שוב לא הייתי צריך להגיע למשרד עד תשע, יכולתי לישון עד הצהריים, זה היה חוקי, ובמשך חודשים רבים עבדנו רק מהבית. והייתי מטייל בלילות בשכונה ומתאהב בה,  פוגש תנים ושועלים וקיפודים באויר הצלול של הלילה, בהעדר בני אדם, תוך כדי שאני שומע אלבומים בספוטיפיי, בשעות הקטנות של הלילה.