ככה יעברו החיים?

 

[מליל אמש, 1.11, ליל הבחיורות]


שוב לבדי בזרם המחשבות. החיים חולפים מולי, כנגדי, בשצף קצף שאי אפשר לעשות כנגדו כלום.
היום,למשל, היו בחירות. יום חג לאשליה שנותנת לנו הציבילזציה, ושמשתוקקת לה הנפש רדופת חרדת המוות, שלנו עצמנו ושל הקרובים לנו:  האשליה כאילו יש לנו בחירה כלשהי בחיים. 
הלכתי לישון בשש בבוקר, כי לא עובדים בבחירות. ישנתי עד הצהריים והתאכזבתי מעצמי לאורך כל היום.
אבא שלח לי הודעה: "אמא הכינה עוגיות", ואז, אחרי שתהיתי על הודעתו, שלח תמונה של העוגיות שעשתה, שכל כולן כתוב "מרץ".
הם, ההורים, גם עבדו כל היום בקלפי, כל אחד בקלפי שונה (האם יש שתי קלפיות בקיבוץ? או אולי לא הבנתי נכון וכל אחד במשמרת שונה?). את הכסף הם נותנים למפלגה.
רציתי להצביע מרץ כדי לעשות אותם מאושרים, כלומר לא להעציב אותם.
אבל ברגע האחרון הצבעתי בכל זאת גנץ. למרות שהוא זרק את פרופ' אלון טל והוציא מהקמפיין כל זכר למדיניות של איכות סביבה.
אז למה הצבעתי לו? לא יודע.  לא יכול לסבול את מרץ. תמיד הרי שנאתי אותם אבל הצבעתי להם כמה פעמים כדי לא להעציב את ההורים.
מייד אחרי שהצבעתי, חשבתי : איזו טעות, הייתי צריך להצביע למרץ, זה היה המעשה הנכון מבחינה מוסרית, כי מה שבאמת חשוב הוא לא להעציב את ההורים.
הצבעתי בתשע וחצי בלילה, אחרי יום שלם של ריקבון בבית. הצבעתי בקלפי הרגילה של השנים האחרונות, קלפי מעבר לכביש ולשכונה, קלפי שהרוב המוחלט מצביע בה לש"ס, כנראה.
נער חרדי שעמד יחידי בדוכן המפלגות היחיד שנשאר, של ש"ס, קרא לעברי : "הי אדוני , בחור, " ואז ההיסוס גרם לו להנמיך מעט את קולו, כששאל בחיוך:  "אולי תצביע לנו, לש"ס?" .
עשיתי לו , תוך כדי שהמשכתי ללכת, את הסימן הזה , של פייסבוק, עם האגודל למעלה. אבל המבט שלו נראה לי מפקפק בי, לא שכנעתי אותו, כנראה.
למרות שהקלפי קרובה לבית, הרי בהיותה מעבר לדרך ההגנה, היא שייכת כבר לשכונת התקווה. ויש קלפי נוספת, שכבר הספקתי לשכוח, גם כן שתי דקות הליכה מהבית שלי, לכיוון השני - חלפתי על פניה בדרכי למסעדה האיטלקית ביגאל אלון. תהיתי מה גורם למחשב לקבוע שאצביע מעבר לדרך ההגנה ולא כאן ברחוב יפתח, שאיתו אני מזדהה יותר.
במסעדה האיטלקית ישבתי לבדי כתמיד, כמו באיטליה ממנה חזרתי רק לפני כמה ימים. אכלתי יותר מדי, כמו חזיר בר אכלתי. למרות שהתמלאתי מהר, וארזתי חצי ממה שהזמנתי. עם זאת , בכל זאת הזמנתי ואף אכלתי לקינוח גם גלידה ועוגת שוקולד חמה עם קצפת. כמו חזיר בר. צילמתי את המלנזנה כדי לשלוח לל' אבל לא שלחתי, כי כבר צילמתי בעבר ושלחתי לל' בדיוק את אותה מלנזנה (כלומר, אחת אחרת, אבל מאד מאד דומה) . היא שיבחה אז את המנה, כלומר, את המנה כפי שנראתה בצילום.




 אני לא יודע מה יהיה, ככה יעברו החיים, בלי שאעשה מהם כלום?






  

                                                           

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על תרומתם של טילים לאחוות שכנים

לא כל האסונות הולכים בסוף למעדן חלב